 |
|
|
|
עצמאות וחיים חדשים
|
|
|
|
לאחר שנעלמתי לזמן רב, בגלל מחלה מיסתורית ולא ברורה, אני חוזרת אליכם עם ארועי האחרונים ויותר, מחשבותי לעתיד.
הספר כידוע יצא ואפילו הבנתי שנמכר בחנויות, לא בטוחה עוד עד כמה, אבל ההרגשה שלי דווקא טובה, שכן אני מאמינה בספר ואף יותר בעצמי. אני יודעת שהספר חשוב, אולי הסוף קצת פחות, אך ערכו רציני ואני מקווה שיסייע בקבלת האחר ויותר מזה, בחיזוק אנשים עם מוגבלויות, כך שלא דואגת. |
|
מאת: נורית פלג
|
|
|
|
יום העצמאות שלי
|
|
אתמול חגגנו את יום העצמאות של מדינת ישראל. היום בו שוחררנו משלטון בריטניה ונחתם לו הסכם העצמאות. ביום זה כל הארץ דגלים וכולם חוגגים, ואולי זה באמת נחמד יום העצמאות של העם, אך מה לגבי? מה עם העצמאות שלי? העצמאות שלי החלה בגיל עשרים. אם כל אחד מתחיל עצמאות עם הצבא, לי לא היתה אפשרות זאת שכן אסור היה לי לשרת מסיבות בריאותיות והאמת? לא מאמינה שהייתי שורדת. הייתי ממש ההפך מעצמאית. |
|
|
[...לכתבה המלאה]
|
מאת: נורית פלג
|
|
|
|
קבלת השונה בחברה
|
|
כנכה אני חשה פעמים רבות ביחס אל השונה ואי קבלתו בחברה. זה מתבטא בתחומים רבים, החל מחיי חברה רגילים ועד לחיים המקצועיים. בעבר חשתי זאת הרבה יותר, בעיקר בגיל הנעורים, אך עדיין אני שומעת על הרבה בעיות שקורות לשונה, במקרה זה אנשים בעליי מוגבלויות. |
|
|
[...לכתבה המלאה]
|
מאת: נורית פלג
|
|
|
|
חינוך מיוחד או רגיל?
|
|
|
מחשבות בנושא: היכן עדיף לילד עם מוגבלויות ללמוד? לימודים במסגרת התומכת של החינוך המיוחד או לימודים בחינוך הרגיל על כל הקשיים והיתרונות.
אני לא למדתי אף פעם במסגרת החינוך המיוחד. למעשה זה אף פעם לא עלה על דעתי או על דעת הורי. איני בטוחה אפילו למה, כנראה פשוט לא ראינו צורך בכך. נראה לי שבעברנו חיינו קצת בהכחשה. לא ראינו שאני נכה, אלא אחת מכולם, אחת בריאה ורגילה, רק עם מחלה. זו כנראה הסיבה שאיש מאתנו לא ראה את החינוך המיוחד אפילו כאפשרות. במבט לאחור אני שמחה מאוד על כך. |
|
|
[...לכתבה המלאה]
|
מאת: נורית פלג
|
|
|
|
ניידות
|
|
|
ניידות היא חלק שגרתי ומוכר לכולם. רוב האנשים מקבלים אותה כמובן מאליו ואינם מודעים לחשיבותה. כידוע, אנשים מרגישים בצורך מסויים רק כשהוא חסר. רוב האנשים הם בעלי רשיון נהיגה וכשצריכים להגיע למקום מסויים הם פשוט נוהגים ואינם חשים עד כמה הרשיון הוא מתנה.
כבחורה עם מוגבלויות, איני רואה זאת כך ורשיון נהיגה נראה לי כחלום רחוק שספק אם יתגשם. ראייתי אינה מספקת, ולא נראה שאוכל אי פעם לנהוג. עבורי הגעה ממקום למקום אינה דבר מובן כל-כך ואפילו די בעייתי. |
|
|
[...לכתבה המלאה]
|
מאת: נורית פלג
|
|
|
|
|
|
