אף שתמ”א 38 אושרה על ידי ממשלת ישראל עוד במהלך שנת 2005, הרי שעד לשנים האחרונות מספר מצומצם בלבד של פרויקטים יצאו לפועל. אחת הסיבות העיקריות לכך היא הדרישה הראשונית להסכמה על ביצוע השיפוצים מטעם כלל הדיירים בבניין המיועד לשיפוץ, מה שהקשה במידה ניכרת על ביצוע התוכנית.
הרוב הדרוש
בהמשך, במקרים בהם השיפוץ כולל את הריסת המבנה ובנייתו מחדש, הרוב הדרוש ירד ל-80% מכלל הדיירים, בהתאם לתיקון מס’ 2 לתוכנית משנת 2010.
בעקבות זאת, ניתן לראות כיום שינוי הדרגתי ביחסה של מערכת המשפט בישראל כלפי דיירים סרבנים, כאשר בעוד ועוד מקרים בית המשפט לא מהסס להתעלם מדעת המיעוט, במידה וזו אינה מבוססת על נימוקים משמעותיים, ובמקרים מסוימים אף מטיל על דיירים אלו חובת תשלום פיצויים לשאר דיירי הבניין.
דייר סרבן – חובת תשלום פיצויים
במסגרת תביעה משפטית אשר הוגשה כנגד הדייר הסרבן מטעם שאר הדיירים, פסק בית המשפט כי הדייר יהא מחויב בתשלום פיצוי כספי בסך 2,500,000 ₪ (2 מיליון וחצי שקלים!) לשאר הדיירים, וזאת לאחר שנקבע בפסק הדין כי התעקשותו של הדייר לא נבעה מנימוק מבוסס, ובמבחן התוצאה הביאה לסיכון ממשי לחייהם ובריאותם של שאר הדיירים, אשר נותרו חשופים לנזק אישי וממוני במקרה של רעידת אדמה.
בסיכומו של דבר, ולאחר בחינה מדוקדקת של טענות הצדדים, בחרה המפקחת לדחות את טענות הדייר הסרבן, וזאת בנימוק כי הפגיעה הזמנית באיכות החיים כתוצאה מהשיפוצים הינה סבירה, שכן אי ביצוע השיפוצים יוביל לסיכון ממשי לחייהם של שאר דיירי הבניין במקרה של רעידת אדמה. מסיבה זו, המפקחת אישרה את המשך השיפוצים בבניין, חרף התנגדותו של הדייר, ואף חייבה אותו בתשלום הוצאות המשפט של שאר הדיירים.
ראו גם:
דיירים חויבו להצטרף לתמ”א 38 למרות התנגדותם
