בעקבות הביקוש ההולך וגדל לבתי מגורים בערים הגדולות וההיצע הנמוך של שטחים פתוחים לצרכי בניה, הכריז, בשנת 1998, משרד הבינוי והשיכון על פרויקט “פינוי בינוי “.
למעשה מדובר בחוזה הנערך בין יזם הפרויקט לבין בעלי הדירות. הם מתחייבים למכור לו את זכויות הקניין שלהם על הקרקע ועל המבנה והוא בתמורה יעניק להם דירה חדשה בבניין החדש שייבנה.
שיקום שכונות ישנות
בשנת 2005 נחקק חוק פיצויים לדיירים המפונים מבתיהם במסגרת פרוייקט “פינוי בינוי”. על פיו מחוייבים היזם והקבלן המבצע להגיע להסכם עם הדיירים במסגרתו תוענק להם דירה חדשה ומרווחת וכן דיור חלופי עד גמר הבניה והאיכלוס.
התושבים זוכים לדירות חדישות ומרווחות ששוויין גבוה משווי הבית שהם עזבו. כלומר, גם מבחינה כלכלית הם זכו ברווח גדול. ברשותם נכס יקר הרבה יותר וקיימת סבירות גבוהה שמחירו ימשיך לעלות.
קשיים העלולים להיווצר
כמו בכל פרוייקט אחר עלולים להתגלע קשיים ותסבוכות כאשר בדרך כלל הנפגע העיקרי יהיה החלש, קרי – הדייר. למשל, קבלן שפשט את הרגל ולא סיים את הבנייה יותיר את הדיירים ללא קורת גג. מי יפצה אותם? על כן, במהלך המשא ומתן על דיירי הבניין לבצע מספר בדיקות שיבטיחו להם שלא ישארו קרחים מכאן ומכאן.
בדיקות כדאיות
חשוב לוודא שאף מקור מימון לא יפסיק את תזרים הכספים בשלב כלשהו של הבנייה, עובדה שתגרום, כמעט בוודאות, להפסקת הבנייה.
יזם או קבלן שלא יצליח לעמוד בעלויות הגבוהות ובנוסף לא יעלה בידו למכור את הדירות החדשות במחיר הנדרש, עלול לעצור את הבניה ולהפסיק את הפרוייקט, במקרה הטוב. במקרה הגרוע הוא יפשוט את הרגל ולתושבים לא תהיה אפילו אפשרות לתבוע אותו. בתוך כך יש לקחת בחשבון שרק חלק מהדירות בבניין החדש מוצעות למכירה מאחר וכל מפונה מקבל דירה בבניין כפיצוי על דירתו הישנה. כמו כן, קיים סיכון שעבודות הבניה יופסקו בשלב מסויים מסיבות שונות ומשונות (פשיטת רגל, לא נמצאו קונים לדירות החדשות, עבירות בניה וכדומה). על התושבים לקבל ביטחונות מהיזם שישביעו את רצונם ויקיפו את כלל האפשרויות והקשיים העלולים להיווצר במהלך הפרוייקט. אילולא כן, הם עלולים למצוא את עצמם ללא בית.