מהי רעידת אדמה?

רעידת אדמה הינה תופעה גיאולוגית טבעית המתרחשת כתוצאה מתנועת הלוחות המרכיבים את מעטפת כדור הארץ.

הקרום החיצוני של כדור הארץ מורכב מלוחות שונים הצמודים זה לזה, אלו הם הלוחות הטקטוניים הנמצאים בתנועה מתמדת כתוצאה מתהליכים גיאולוגיים פנימיים בתוך כדור הארץ. כאשר מתגבר החיכוך בנקודות המגע בין הלוחות, מתפרצת אנרגיה כבירה בצורה של רעידת אדמה.

רעד זה הוא למעשה ביטוי לתנועה מהירה של הלוחות, ואכן מרביתן המכריע של רעידות האדמה מתרחש על קווי התפר שבינם. האנרגיה המתפרצת כתוצאה מכך מכונה ‘אנרגיה סיסמית’, והיא מתבטא בהיקף התנודות והאפקטים שנוצרים על פני השטח כתוצאה מהרעד.

סולם ריכטר – מדידת עוצמת הרעידה

עוצמתה של רעידת האדמה נמדדת לרוב על פי סולם ריכטר, שיטת מדידה אשר הומצאה בשנת 1935 על ידי הגיאולוג צ’ארלס ריכטר.

שיטה זו אומדת את עוצמת הרעידה על פי האנרגיה הסיסמית שהשתחררה, כפי שזו מתבטאת על ידי תנודות הקרקע במוקד הרעש (הנקודה על פני כדור הארץ הנמצאת בדיוק מעל מקור הרעידה).

התנודות נרשמות על ידי סיסמוגרף, מכשיר המתרגם את תנועת הקרקע לשרטוטים גרפיים ובכך מאפשר לאמוד את מידת העוצמה של הרעד. בהתאם לרישומי הסיסמוגרף נקבעת עוצמתה של רעידת אדמה על פי סולם מוסכם.

סולם ריכטר מחלק את רעידות האדמה לעשר רמות שונות, כאשר רעידות אדמה ברמה 2 ומטה הן זעירות ובלתי מורגשות, רעידת אדמה בינונית (5 עד 6 בסולם ריכטר) עלולה לגרום נזק למבנים בלתי מוגנים ורעידות אדמה חזקות יותר עשויות להביא להרס רחב-היקף.

יש לציין שישנן שיטות מדידה חדשות יותר אשר נמצאות בשימוש מדענים וחוקרים, אך לרוב התקשורת והשיח הציבורי בנושא ממשיכים להשתמש בסולם המקובל שקבע ריכטר.

היסטוריה של רעידות אדמה באזור

איתרע מזלה של ישראל להימצא על נקודת חיבור בין לוחות טקטוניים, ועל כן היא מועדת לפורענות בכל הנוגע לרעידות אדמה. ישראל שוכנת על קו השבר הסורי-אפריקאי, בין הלוח הערבי (ממזרח לישראל) לבין הלוח של סיני-ישראל.

בין שני לוחות אלו ישנה תנועה יחסית של 6 מילימטר כל שנה, מה שמביא לפעילות גיאולוגית מרובה.

ישנן עדויות היסטוריות וגיאולוגיות המצביעות על כך שהאזור כולו סבל מרעידות אדמה עוד זמן רב לפני המצאת מכשירי המדידה המודרניים המאפשרים תיעוד מדויק של עוצמת הרעש. התנ”ך כולל מספר תיאורים המזכירים מאוד את המתרחש בעת רעידת אדמה, ומאוחר יותר ישנם תיאורים דומים גם מימי בית-שני.

רעידות האדמה באזור לא נפסקו, וישנו תיעוד לחורבנה של העיר בית-שאן בשנת 749 כתוצאה מרעידת אדמה הרסנית שפקדה את האזור. רעידות אדמה קטלניות התרחשו גם לאורך המאה ה-20, למשל רעידת האדמה של שנת 1927 אשר גבתה מעל ל-300 הרוגים באזורי הערים שכם, לוד, רמלה וטבריה.

מאז סוף שנת 2007 נרשמה פעילות סיסמוגראפית עזה באזור. רק בשלושת החודשים הראשון של שנת 2008 התרחשו באזור המזרח התיכון מעל 25 רעידות אדמה, אשר אמנם המוקד של רובן היה מצפון לישראל (לבנון, סוריה וקפריסין) אך הן הורגשו גם בארץ. מבחינה סטטיסטית ניתן רק לשער באופן מושכל שקיים סיכוי סביר לרעידת אדמה חזקה באזור, ויש להיערך לכך בהתאם.

מוכנות ישראל להתמודדות עם רעידות אדמה

למרות הסכנה הרבה שברעידות אדמה ושכיחותן באזור, עדיין מבנים רבים בישראל אינם מוכנים להתמודד עם רעש חזק. על פי ד”ר אפרים לאור, אשר שימש בעבר כראש ועדת ההיגוי להיערכות לרעידות אדמה בישראל, יותר מ-400 אלף מבנים בארץ לא היו מוכנים בסוף שנת 2007 להתמודדות עם רעידת אדמה. סיכון רב קיים במוסדות חינוך והשכלה, כאשר 5400 גני ילדים ו-1850 בתי ספר אינם בנויים כנדרש מהתמודדות עם מקרים אלו.

נתונים קשים בתחום קיימים גם עבור הבנייה הפרטית ועבור משרדי ממשלה ומפעלי תעשייה. רוב המבנים אשר נבנו לאחר שנת 1980 עומדים בדרישות התקן המבטיחות יציבות בעת רעידת אדמה, אך מבנים רבים אשר נבנו קודם לכן לא שופצו בהתאם. על כן, במקרה של רעידת אדמה קשה עלולה ישראל לאבד רבים ורבות מבניה ובנותיה.

ניתן לשפר את המצב דרך אכיפת תקני בנייה קפדניים בעת בניית מבנים חדשים (מה שאכן נעשה), והתאמתם של מבנים ישנים כך שיעמדו בדרישות התקן.

לשם כך אושרה בשנת 2005 תמ”א 38, תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה. מטרתה היא לעודד ולהקל על שיפוץ מבנים ישנים והתאמתם לתקנים החדשים, כך שגם אלו יהיו בטוחים גם בעת רעידת אדמה.