תוכנית תמ”א 38 העניקה שורה של זכויות בנייה למבנים קיימים באמצעות תוספת של יחידות דיור באופן של הוספת אגפים או קומות, וכן על ידי הרחבה של יחידות דיור באמצעות הרחבה של דירות קיימות.
באופן כללי תוכנית זו יכולה לחול על כל מבנה שהוצא לו היתר בנייה לפני שנת 1980. התמריץ המרכזי לעשיית ההליך הינה העובדה כי עלות החיזוק על פי תוכנית המתאר הינו על חשבון החברה המבצעת ולא על חשבונם של הדיירים ובכך הפעולה כדאית לכלל הצדדים.
תיקון 1 לתוכנית התמ”א 38
במשך השנים, עוד בטרם אישורה של תמ”א 38 אושרו למבנים קיימים תוכניות שמעניקות זכויות שמאפשרות תוספת של קומות או הרחבות דיור (הרחבה של דירות קיימות). למעשה בגרסת התמ”א 38 הראשונית, לא הייתה בהירות מספקת בנוגע ליחס בין זכויות הבנייה שמוענקות על ידי תמ”א 38 לבין זכויות הבנייה שהיו בתוכניות מפורטות קודמות.
עיקרי השינויים בתיקון 1 לתמ”א 38
בנוגע לגודל ההרחבה, התכנית המפורטת תקבל קדימות ואין להוסיף עליה, גם אם באותו מקרה יישום התמ”א 38 תניב תוצאות נדיבות יותר. כמובן שהרחבה נוספת תחייב את אישור התוכנית המפורטת החדשה, ללא מניעה של תמ”א 38 כנגד כך.
תיקונים נוספים בתיקון 1 לתמ”א 38
סעיפים נוספים תוקנו בתיקון 1 בעקבות קבלה של הערות שונות של הועדות המחוזיות של הוועדה והמועצה הארצית. יחסים אלו בין תמ”א 38 לבין תכניות מפורטות נקבעו על מנת להעדיף של תכניות מפורטות שאושרו לאזורים ומבנים ספציפיים.
ב. יחס לתוכניות אחרות – הובהר שהאופן שבו התכנית תתייחס לחובת חיזוק המבנה לצורך הוספת בנייה יהיה באמצעות קביעה כי חוזה זו יהיה תנאי למתן היתר בנייה.
ג. תוספות בנייה לחיזוק מבנים – ועיצוב מבנים ושיפוצם, נוספו הבהרות בנוגע למגבלות אלו.