בשנים האחרונות הובהר כי מבנים רבים בישראל, ובהם גם בנייני מגורים רבים, אינם עמידים בצורה מספקת בפני רעידות אדמה. על מנת להתמודד עם מצב זה, שרווח מאוד במבנים שהוקמו לפני כשלושה עשורים, הומלץ לפעול לצורך חיזוק מבנים שנבנו בתקן בניה ישן. לאחר מאמצים גדולים וועדות שהוקמו לצורך כך, נוסדה תכונית מתאר 38 (תמ”א 38) שנועדה לפתור את הבעיה ברמה הלאומית.
התנגדות השכנים
החסם הראשון שעומד בפני קידום רעיון תמ”א 38 הינו שלא כל המבנים עומדים בתנאים לחיזוק האמור. מבנים נמוכים, בעלי שטח קטן מאוד, אינם מתאימים בדרך כלל וכן גם לא מבנים שנבנו על פי התקן החדש (גם אם יש מקום לנקוט בפעולות של חיזוק). חשוב לדעת, עם זאת, שזוהי לא הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית היא שבמבנים רבים שכן יכולים לעמוד בקריטריונים לתמ”א 38 יש התנגדות דווקא בקרב חלק מדיירי הבניין.
בנוסף, יש גם התנגדות של דיירים שחוששים מתקופת החיזוק, מכך שיש פרויקטים שלוקחים זמן רב, ויש גם שפשוט חוששים מפני כל אי וודאות. אותם דיירים מתנגדים, שלעיתים הינם בכלל שכנים מהבניינים הסמוכים שרואים עצמם נפגעים, מקשים על קידום פרויקטים לא מעטים.
מציאת יזם אמין ומנוסה
בעיה זו, שיכולה להיות קשה למדי, מחייבת כל מי שרוצה באמת לחזק את מבנה המגורים לחפש יזם אמין, בעל ניסיון והצלחה בפרויקטים דומים קודמים. חשוב לציין שכיום יש כבר לא מעט יזמים שצברו ניסיון והצלחה אולם לצדם – יש עדין גורמים שלא יודעים להתנהל נכון מבחינה תקציבית, מבחינת לוחות זמנים וגם בהתנהלות מול גורמים הנדסיים, רשויות עירוניות וכדומה.
וועדה לתכנון ובניה
גם בעיריות שמנסות להקל יש עדיין לא מעט עניינים תכנוניים בירוקרטיים – אישורים הנדסיים, תוכניות בניה וכדומה, בדרך לקבל אחוזי בניה נוספים. בעיריות שמערימות קשים, הדרך להוצאה לדרך של התכנית עשויה להיות כמעט בלתי אפשרית.
לסיום, נספר שיש קושי מרכזי בהוצאה לפועל של תמ”א 38 בפריפריה. דבר זה נובע גם בשל עלויות הבניה וגם בשל מחירי הדירות שלא תמיד מהווים תמורה מספקת לקבלנים ביחס לפרויקטים במרכז הארץ.
