כל פרויקט מסוג תמ”א 38 מתחיל בחתימה של דיירי הבניין על כך שהם מסכימים לביצוע הפרויקט ההנדסי החשוב. לפעמים, מרבית
הדיירים מעוניינים לקדם את תהליך חיזוק המבנה, אולם דייר אחד או קבוצת מיעוט של דיירים מסרבים לחתום על ההסכמה. נסיבות הסירוב עשויות להיות שונות – ישנם כאלה המסרבים מטעמים ענייניים יותר וישנם כאלה המסרבים מטעמים פחות ענייניים.
במידה והתנאים יתאימו – ניתן בהחלט להגיש תביעת פיצויים מדייר סרבן. לעיתים, די בהודעה על כוונה להגיש תביעה בכדי לגרום לסרבן לשנות את דעתו.
מהו הרוב הנדרש לתמ”א?
יצוין כי רוב של שני שלישים הינו הרוב הדרוש לחיזוק מבנה ואילו כאשר מדובר בתהליך אחר, הריסה ובניה מחדש, דרוש רוב גדול יותר. בהליך מהסוג השני, המכונה גם תמ”א 2 ודומה במהותו להליך פינוי בינוי, נדרש רוב של שמונים אחוזים מקרב הדיירים. זאת ועוד, ישנם יזמים שיסרבו לקחת חלק בתמ”א כאשר אפילו דייר אחד ויחיד מתנגד. כאשר מרבית הדיירים מעוינים, ודייר אחד מחליט לשים מקלות בגלגלי הפרויקט, תביעה בהחלט יכולה להיות אפשרית.
רגע לפני התביעה, יש מה לעשות
בכמה מקרים שאירעו לאחרונה החליטו מפקחים על רישום מקרקעין, לאחר בדיקת הנסיבות, כי אין ממש בהתנגדויותיו של הדייר הסרבן. יש לציין כי במקרים כאלה ניתן משקל לשאלה בדבר מהות נסיבות הסירוב. במידה והסירוב נמצא כבלתי ענייני, יסרב המפקח לקבל את הטענות ועשוי להטיל חיובים שונים על הסרבן. למשל, במידה והסרבן מתנגד בשל אי הנוחות הזמנית שתיווצר בתקופת חיזוק המבנה, הרי שגדולים הסיכויים שטענת הרוב תגבר. טענת הרוב, שעלתה במקרה שנדון לאחרונה, כי הסירוב פוגע בביטחונם ובבטיחותם אכן זכתה לאוזן קשבת. המפקח הורה כי זכותם לגור בבניין עמיד ובטוח יותר גוברת ועל הסרבן הוטלו כל הוצאות ההליך המשפטי.