הליך פינוי בינוי (התחדשות עירונית) הוא הליך אשר מטרתו מחד להתמודד עם מצוקת הדיור הקיימת באזורים עירוניים המאוכלסים בצפיפות, כגון מרכזי ערים, ומאידך לסייע בתהליכי התחדשות עירונית, כל זאת באמצעות קביעת הליך מזורז להריסת מבנים ישנים ובנייתם מחדש באופן בטיחותי ומודרני, תוך הוספת יחידות דיור חדשות.
ומה קורה במידה ומיעוט מבין הדיירים מתנגד לביצוע ההליך?
החוק בישראל קובע, כי על מנת לבצע הליך פינוי בינוי בבניין מגורים מאוכלס, יש ראשית להשיג את הסכמתם של רוב מוחלט מבין הדיירים, אשר נקבע על לפחות 80%. במידה והסכמה זו אינה בנמצא, הרי שעל פניו לא ניתן לבצע את ההליך.
עם זאת, גם במקרים בהם הושג הרוב הדרוש, הרי שגם התנגדותם של מיעוט מקרב הדיירים, או אף דייר סרבן אחד, עלולה למנוע את ביצוע העבודות. מסיבה זו, ומתוך הכרה בחשיבותם של פרויקטים של פינוי בינוי, מדינת ישראל חוקקה את חוק פינוי ובינוי (פיצויים), תשס"ו- 2006, הידוע גם בכינוי "חוק הדייר הסרבן", המאפשר הגשת תביעת נזיקין מצד רוב הדיירים כנגד המיעוט הסרבן מבין הדיירים, בגין הנזק שנגרם כתוצאה מאי ביצוע הפרויקט, וזאת כל עוד העילה לסירוב מוגדרת כ"עילה שאינה סבירה".מקרה לדוגמה – תביעה נגד דיירים סרבנים
במסגרת הליך ת"א 55587-12-11, רחל עמינדב ו-46 אח' נ' יקותיאל קאזי ואח', הגישו התובעים, 47 דיירים בשני מתחמי דיור בעיר יהוד מונסון, תביעה כנגד ארבעה דיירים באותם מתחמי המגורים, וזאת בהתאם לחוק פינוי ובינוי (פיצויים), תשס"ו- 2006.במסגרת התביעה, נטען כי ארבעת הנתבעים מסרבים באופן מתמשך לחתום על הסכם לביצוע פרויקט פינוי בינוי בשני מתחמי המגורים, ומעלים "תנאים בלתי ישימים" כתנאי לחתימתם על ההסכם. מסיבה זו, התבקש בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אליו הוגשה התביעה, להטיל על הנתבעים חובת תשלום דמי נזיקין בגין הנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מהסירוב לחתום על ביצוע התוכנית, זאת בהתאם לחוק פינוי ובינוי (פיצויים).
בתגובה לכתב התביעה, טענו הנתבעים כי העילה לסירובם היא התנגדות עניינית למהות התוכנית המוצעת, וזאת עקב גודלה המצומצם של הדירה המוצעת, הסכום הנמוך של דמי השכירות שהוצע להם מטעם היזם, וכן חוסר ההולמות של הערבות הבנקאית המוצעת. מסיבה זו טענו הנתבעים, כי סירובם לביצוע התוכנית נעשה מסיבות בעלות משקל, ומשכך לא מדובר בהתנגדות מסיבה בלתי סבירה, ומשכך דין התביעה להידחות על הסף.מה פסק בית המשפט?
בפסק דינו של בית המשפט, אשר ניתן ביום 6 ביוני 2013, בחן בית המשפט את כלל טענותיהם של הנתבעים, ודחה אותן אחת לאחת, בהדגשה כי הנימוקים הפרטניים אינם עומדים במבחן הסבירות, וכי אין בהם די כדי להיחשב כנימוקים ענייניים, המצדיקים התנגדות לביצוע התוכנית.
מסיבה זו, בית המשפט קיבל את טענותיהם של התובעים, ופסק כי הנתבעים יחויבו בתשלום פיצויים בסך של 2,750,000 ₪, בגין נזקיהם המצטברים של התובעים. כמו כן, בית המשפט בחר גם להטיל על הנתבעים תשלום הוצאות משפט, ולרבות שכר טרחת שמאי, כל זאת בסכום נוסף של כ-40,000 ₪.
